"הכרת הניתן כמתנה כל יום" (ימימה אביטל) המסעות בעולם בשנתיים האחרונות לימדו אותי להבחין בין מה שבָּא לי לבין מה שבא אֵלַי. כשהחיפוש ממוקד מטרה, הוא הופך להיות צר. היציאה להשגת מה שבא לי מבוססת
מכירים את הקולות הפנימיים שנוזפים בכם ואומרים: 'את חייבת להספיק', 'לא עשית שום דבר היום', 'אתה כל כך לא יעיל', 'מתי כבר תתבגר ותתחייב למשהו?!'. לפעמים, משרק פתחנו את העיניים, הם עומדים מעלינו ונוזפים: 'קום
בעיני האמהות הפולניות שלנו, הרעיון ליסוע לירדן, בימים שבהם שליטי העולם הערבי נופלים בזה אחר זה, היה עוד חיפוש מיותר ולא מובן אחר סכנה. את האמהות השארנו מאחור, אבל משהו מן החשש שהוטמע בכל תא
ביום האחרון לטיול, כביש הערבה, בצד הירדני שלו, נראה שומם לחלוטין. השוטר מנקודת הביקורת הקרובה, שניגש אלינו כדי לעזור, סיפר בחיוך מתנצל שהתנועה כאן היא "ככה, ככה". בטווח ראיה רואים את כביש הערבה הישראלי, מכוניות
בהפסקה ניגש אדיסו הקטן אל המורה לתנ"ך, הביט בה בעיניים בוהקות מהתרגשות ושאל: "המורה, ראית פעם את בית המקדש?". "אדיסו, מספיק, בלי תעלולים עכשיו" השיבה "תחזור לשחק בחצר". אדיסו לא הרפה ומשך בשמלתה: "רק תגידי
"אין לי זמן" הפטיר ערן "אני כבר בן 30, כולם מסודרים ורק אני עדיין לא החלטתי מה לעשות". ערן סיים לא מזמן בהצטיינות את לימודי המשפטים ומייד נחטף על ידי משרד עורכי דין מהיוקרתיים בארץ.
נוכל לברר בשיחה קצרה מה אתם צריכים ומה מתאים לכם.
התקשרו אלי, כתבו ווטסאפ או מלאו את הפרטים בטופס ואחזור אליכם בהקדם!
בכמה דקות שיחה נברר מה אתם רוצים ונוכל להתאים את האתר לצרכיכם.
צלצלו אלי, כתבו ווטסאפ או מלאו את הפרטים בטופס ואחזור אליכם בהקדם!
